<h1>ספר "והזהיר" מיוחס למר חפץ אלוף — פרשת תשא</h1>
<h2>דף ז:</h2>
ר' חגי בשם ר' שמואל בר נחמני הראשונים חרשו, וזרעו, ונכשו, וכיסחו, ועדרו, וקצרו, ועימרו, ודשו, וזירו, ובררו, וטחנו, ורקדו, ולשו, וקטפו, ואפו, ואנו אין לנו פה לאכול. ר' אבא בשם ר' זעירא איך הוון קדמי מלאכין, אנן בני נשיאן, הוון בני נשאי, אנן חמרי. אמר ר' פינחס אנו אפי' לחמרתיה דר' פנחס בן יאיר לא אדמינן. חמרתיה דר' פינחס בן יאיר נסבוניה ליסטין, עברת גבון תלתא יומין, ולא טעמת כלום, בתר תלתא יומין אתמלכון בחזרתה למרה, אמרין נחזרתה, דלא תמות גבן, ותסרי מערתא, אתת קמת לה על פתחא דמרה, שריא מנהקא, אמר פתחון להדא עלובתא, דהא אית לה תלתא יומין, דלא טעמת כלום, פתחו לה, יהבו קמה דתיכול ולא אכלה, אמרין ליה ר', לא בעית למיכל, אמר להון מתוקנין אינון, [א"ל] אין (אדמתין) [ארמתין] (דאמ') דמאי, לא, אמרין ליה, ולא כןאמרת לן, הלוקח זרע לבהמה, וקמח לעורות, ושמן לסוך בו את הכלים פטור מן הדמאי, אמר להון, מה נעביד לה דהיא מחמרא על נפשה סגי, ארימו מיניה דמאי ואכלית.
